פרקים בתולדות רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל 'ערוך השלחן' – משפחתו וצאצאיו

מאמר שני בסדרה אודות רבי יחיאל מיכל הלוי עפשטיין בעל 'ערוך השלחן', המוקדש הפעם לסקירה מפורטת אודות חמשת ילדיו, קורות חייהם וצאצאיהם. בהם דמויות ידועות כמו רבי ברוך הלוי עפשטיין בעל ה'תורה תמימה', ודמויות ידועות פחות אך מעניינות לא פחות, כמו בריינה וולברינסקי יורשת ספרי 'ערוך השלחן' ומי שהיתה אחראית על הדפסתם, או רבי דובער עפשטיין שהיה עסקן ירושלמי נמרץ ורב פעלים.

המאמר פורסם בקובץ ישורון כרך כ"ז, ירושלים – ניו יורק, תשרי תשע"ג, עמ' תתע"ט-תתצ"ה.

 

כאן המקום לתקן סדרה מסויימת של טעויות שנפלה במאמר. לאורך המאמר, בסיום הדיון בכל אחד מבניו של הערוך השלחן, ישנה פיסקה קצרה הסוקרת בתמציתיות את ילדיו של הבן המדובר. פיסקה זו, בכל חמשת המקרים, נוספה בחיפזון לקראת הדפסת המאמר, במטרה "לסגור" את הדיון בכל אחד מהבנים באמצעות התייחסות לצאצאיו. אלא שבשל אותו חיפזון, רישום הצאצאים נעשה על ידִי באופן בלתי מדוייק, מבלי שהיה הפנאי הדרוש כדי לאמת את הנתונים כראוי, ולמרבה הצער מתברר שנפלו ברישום זה טעויות רבות. לאחר הפרסום קיבלתי מהרב יעקב קוסובסקי-שחור שליט"א העתק מתוך רשימת יוחסין של משפחות ברלין-שחור-עפשטיין, שנעשתה בשעתו על ידי טוביה ב"ר מאיר בר-אילן, ובה נתונים רבים ומפורטים להפליא על סמך ידע משפחתי. להלן אעתיק את הנתונים המתוקנים, כפי שהם מופיעים ברשימה זו:

1. רבי ברוך עפשטיין: בתו צילה היתה נשואה לנחום בקשטנסקי מניו יורק (בניהם, אהרן ויעקב בקסט, התגוררו אף הם בניו יורק וכיהנו כפרופסורים). בנו אלעזר משה התגורר בלנינגרד (=סנט פטרבורג). שני ילדיו האחרים, פייגל ומאיר, נפטרו בצעירותם.

2. רבי דובער עפשטיין: כפי שהעליתי במאמר, זיווגו עם בתו של רבי אלכסנדר זיסקינד שחור אכן לא היה הראשון – אך מתברר שגם לא היה השני, אלא זיווג שלישי. אשתו הראשונה של רבי דובער הייתה פייגל בת ר' יוסף חובקין מהעיר הומל, ולהם נולדו חמישה ילדים: אליהו ויהושע שהיו תושבי מוסקבה, בן נוסף שהיה רופא במינסק (שמו לא נזכר ברשימה), ושתי בנות – סוניה, שהיתה נשואה לרופא תושב הומל – ובת נוספת שגם שמה לא נזכר ברשימה. לאור המידע שהעליתי במאמר אודות נכדת הערוך השולחן בשם סופיה עפשטיין שנישאה בתרע"ג לאדם בשם בנימין אוסטרובסקי מהעיירה סלוצק, ניתן לשער בזהירות שזוהי אותה בת נוספת (אך מבחינה כרונולוגית ייתכן גם שזוהי בת מאשתו השניה, דלהלן). בזיווג שני נשא רבי דובער אשה בשם חיה קרמר מווילנא (עיר מגוריו); ברשימה לא מופיעים ילדים כלשהם מאשה זו. ובזיווג שלישי, לאחר עלייתו ארצה, נשא כאמור רבי דובער את ליפשא בתו של רבי אלכסנדר זיסקינד שחור (שהיה זה לה זיווגה השני). כפי שכתב לי הרב קוסובסקי-שחור – ובניגוד לנכתב בטעות במאמרי – לא היו ילדים לרבי דובער מזיווגו השלישי.

3. בריינה: בגוף המאמר כתבתי כי למרות שיש מידע רב על דאגתו של הערוך השלחן לנכדתו ראשקה, בת-בתו בריינה מזיווגה הראשון (עם רבי אפרים זלמן ורהפטיג שחור), ועל טיפולו בנישואיה, הרי שלא מצאתי מידע על האדם עמו התחתנה. כעת, ברשימה הנוכחית מופיע פרט זה: ראשקה (רוזה) נישאה ליונתן נחומובסקי מהעיר מינסק (ולהם נולדו שתי בנות). מזיווגה השני של בריינה, עם רבי משה צבי וולברינסקי, הזכרתי רק את בנם רבי דוד, שעם מותו תיארה אמו בריינה את עצמה כגלמודה ושכולה – אך ברשימה מופיעים פרטים על שלושה ילדים נוספים מזיווג זה, והם: ליבא, שהיתה נשואה לאדם ממשפחת הרכבי שבנובהרדוק (ושמא נפטרה על פני אמה?), אהרן, שהיה קומוניסט ברוסיה הסובייטית, ובת נוספת בשם מירה (שלגביה לא נזכר כל מידע).

4. איידל: כפי שציינתי במאמר, בת זו של הערוך השלחן היתה נשואה לאדם בשם זישא (זוסיה) כהנוב, והזכרתי גם את בנם ברוך. ברשימה מופיעים פרטיהם של ארבעה ילדים נוספים: ישראל, שכמו אחיו ברוך התגורר בקהיר; דב, שהתגורר בניקולאייב; בתיה, שהיתה נשואה ליוסף הכט מהעיר אודסה; ובן נוסף בשם צבי (שלגביו לא נזכר מידע).

לערוך השלחן היו אפוא, בסיכום (בצירוף שני ילדיה של בתו הנוספת, בתיה מרים אשת הנצי"ב), עשרים ואחד נכדים מחמשת ילדיו. אודות 4 מביניהם לא ידוע דבר (חלקם נפטרו בצעירותם); 7 אחרים התגוררו בתוככי רוסיה הקומוניסטית; 5 נוספים התגוררו באיזורים שנכבשו לאחר מכן על ידי הנאצים; ורק 5 נכדים יצאו מתחומי ארצות מזרח אירופה, חלקם לארצות הברית וחלקם לארץ ישראל. על צאצאים בדור שלאחר מכן (=נינים לבעל ערוך השלחן) והלאה, יש לעת עתה מידע לגבי ארבעה בלבד מבין עשרים ואחד הנכדים: צילה בקשטנסקי (בקסט), ברוך כהנוב, ר' מאיר בר אילן ואחיו יעקב ברלין.

 

'להכות שורש' – ספר חדש על הרב קוק

בשעה טובה, על סף השנה החדשה יצא לאור הספר 'להכות שורש – הראי"ה קוק והקרן הקיימת לישראל' (ירושלים תשע"ב), אותו כתבתי בפרוייקט משותף עם הרב אברהם וסרמן.

בספר נערכת – בין השאר- בחינה מחודשת של הממשק שבין הראי"ה קוק לחלוצי ההתיישבות וההנהגה הציונית, תוך העלאת מסקנות מפתיעות השופכות אור בלתי-מוכר על דמותו של הראי"ה ומשנתו. כל זאת מזווית הקשר בינו לבין הקרן הקיימת לישראל, שהייתה אחד מראשי החץ העיקריים של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט.
את החידוש העיקרי העולה מהספר, במשפט אחד, ניתן לתאר כך: הראי"ה מתגלה כמי שלחם ללא הרף, ובתקיפות רבה, לבלימת הסחף החילוני והאנטי-דתי שעבר על היישוב היהודי בתקופת כהונתו כרב הראשי לארץ ישראל.

החומר החדש שנחשף ב'להכות שורש', ובכללו עשרות איגרות של הראי"ה שטרם נדפסו עד כה, עשוי אולי להסביר מדוע הוחלט בשעתו (לפני למעלה מעשרים וחמש שנה) למנוע הדפסת כרכים נוספים בסדרת 'איגרות הראי"ה': מתברר כי במערכה הממושכת שניהל הראי"ה על צביונו הדתי של היישוב היהודי בארץ ישראל, הוא כתב מאות (!) איגרות שעניינן מחאה ומאבק, כאשר בחלקן מופיעים ביטויים שהם כנראה החריפים ביותר שיצאו אי פעם מתחת ידו ביחס לחלוצי היישוב החדש (כולל ביטויים כמו "עיר הנידחת" שבעבר נטען כי הראי"ה התנגד עקרונית לשימוש בהם. המעוניין בדוגמאות נוספות ימצאן במלואן בספר). לאור זאת ייתכן בהחלט כי האחראים על הוצאת 'איגרות הראי"ה' פשוט לא רצו להוציא לאור כרך איגרות שהחלק הגדול שלו מוקדש למאבקים ומחאות, דבר שיש בו כדי להציג את הראי"ה ופועלו באור שונה מזה שאליו התרגל הציבור הרחב.

עם זאת, יודגש, הספר החדש לא נכתב מתוך גישה של "ניפוץ מיתוסים" או הדגשה מוגזמת של צד אחד במשנתו של הראי"ה על חשבון הצדדים האחרים. כמיטב יכולתנו ביקשנו להיות נאמנים להצגה שלמה, שיטתית ומקיפה של פועלו של הראי"ה בתחומי ההתיישבות, כפי שהיה, כאשר חלוקת הפרופורציות בין הנושאים השונים נקבעה בפשטות לפי היקף התיעוד הקיים בידינו לגבי פועלו של הראי"ה בנושא הנידון. כך, מתוך שלושת שערי הספר, שער אחד מוקדש לתמיכתו העקבית והבולטת של הראי"ה בקק"ל, תוך כדי תמרון בין אגודת ישראל מימין וקרן היסוד משמאל; שער שני מוקדש למגעים השוטפים של הראי"ה עם גורמי ההתיישבות השונים (ובפרט הקק"ל, מטבע הדברים) סביב היבטים יישוביים מעשיים ברחבי הארץ; והשער השלישי – המרכזי – מוקדש לנושא הנזכר של מאבק והתמודדות עיקשת על בניינה של היהדות בארץ ישראל.

הספר, שיצא לאור בסיוע הקרן הקיימת לישראל, משווק על ידי 'דברי שיר', לפי הפרטים שבמודעה: 

 

 

לפרטים נוספים ועדכונים: http://www.facebook.com/LehakotShoresh

 

על מכירת קרקע לנכרים ו"מכתב הרבנים"

מאמר זה נכתב על רקע הפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבות פרסומו של "מכתב הרבנים" האוסר מכירת דירות לנכרים בחורף תשע"א. בחודשים שלאחר פרסום המכתב נדפסו כמה וכמה תגובות בעניינו מצד רבנים שונים, שביקשו להסתייג מן העמדה שהובעה בו. במאמר הנוכחי באה התייחסות לכמה מן הטענות שהושמעו כלפי המכתב, ובפרט הטענה כי יש לראות את ערבייי ארץ ישראל כ"גרים תושבים" והטענה כי לדעת הראי"ה קוק והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג אין איסור "לא תחנם" במכירת קרקע למוסלמים.
בנוסף, בהמשך המאמר באה התמודדות ישירה עם כמה טענות שהועלו על ידי הרב דוד ביגמן, שהאשים את הרבנים כותבי המכתב בהטיה פוליטית-חברתית חמורה. כמו כן באה התייחסות למכתב שפרסם בהקשר זה הרב אהרן ליכטנשטיין, שהעלה כמה פקפוקים על הבסיס ההלכתי לעמדתם של הרבנים חותמי המכתב.  בסיום הדברים ישנה הבהרה כי דחיית טענותיהם של שני הרבנים הנ"ל אין פירושה הבעת תמיכה בצעד הציבורי של "מכתב הרבנים".

המאמר פורסם בהמעין שנה נ"ב גליון ב' (טבת תשע"ב), עמ' 111-121.

 


הערה בסיום: מן הסתם הקורא הבחין בכך ששמו של הרב ליכטנשטיין אינו נזכר במפורש בהשגות על דבריו, אלא נזכר רק בדרך כבוד שמדובר ברב אנונימי. ההחלטה על כך לא היתה שלי, אלא של המערכת, שבחרה לערוך כך את הדברים כדי להיזהר מפגיעה בכבודו של תלמיד חכם גדול ומובהק. אמנם יש שיסברו שדווקא השמטת שמו של הרב (שעל זהותו ניתן לעמוד בחיפוש פשוט של המילים המצוטטות ממנו) עלולה לעורר רושם של זלזול – אך כך החליטה כאמור מערכת הקובץ, וכאן המקום להבהיר בכל מקרה שלא היה כאן שום שמץ של זלזול חלילה.

 

פרקים בתולדות רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל 'ערוך השלחן' – תקופת בוברויסק, ימי נובוזיבקוב וגיסו הנצי"ב

מאמר זה הינו עיבוד של כמה קטעים מתוך החלק הראשון של עבודה מקיפה (בהכנה) אודות רבי יחיאל מיכל הלוי עפשטיין בעל 'ערוך השלחן' (הערוה"ש), תולדות חייו, ספריו ופועלו. באופן כללי מוקדש המאמר למחצית חייו הראשונה, והידועה פחות, של הערוה"ש – לפני שנתמנה לכהונת הרבנות בנובהרדוק והרבה לפני שהחל להוציא את סדרת 'ערוך השלחן'.
במאמר מתוארת תחילה תקופת חייו המוקדמת של הערוה"ש, מלימודיו אצל ר' איצל'ה מוולוז'ין ועד כהונתו כדיין ור"מ בעיר מולדתו בוברויסק; המאמר סוקר גם את משפחתו של הערוה"ש, כולל התייחסות מיוחדת לקשרים בינו לבין גיסו הנצי"ב מוולוז'ין (אם כי בהשמטה מכוונת, בהתחשב בבמה אליה יועד מאמר זה, של רוב פרטי פרשת השידוך בין הנצי"ב לבין בתו של הערוה"ש, בתיה מרים); יריעה רחבה מוקדשת למידע המצוי בידינו אודות כהונת הרבנות הראשונה שלו, בעיירה נובוזיבקוב, כולל סקירה מפורטת על ספרו הראשון של הערוה"ש, שיצא לאור בתקופה זו – 'אור לישרים' על ספר הישר של רבנו תם. בין לבין מסוקלות שגיאות רבות, קטנות וגדולות, שנפלו בידי כותבי מאמרי הביוגרפיה הקודמים אודות הערוה"ש, ונוסף מידע רב שלא היה מוכר עד כה.

המאמר פורסם בקובץ ישורון כרך כ"ה, ירושלים – ניו יורק, אלול תשע"ב, עמ' תרצ"א-תשי"ח.

 

 

הערה קטנה בשולי המאמר: ייתכן כי הקורא חד העין הבחין שר' יהודה ליב מיימון (פישמן) מוזכר במאמר בשני אופנים. כשמדובר באזכור בהערת שוליים, הוא נכתב כפי הסגנון הרגיל שלי – "רי"ל מיימון"; אולם כשמדובר באזכור בגוף המאמר, נשמטת האות רי"ש והוא נזכר כ"י"ל מיימון" בלבד. מדובר בפשרה שהושגה לאחר דיון מול המערכת, שגורמים בתוכה ביקשו למחוק לחלוטין כל אזכור של רי"ל מיימון, שעצם שמו מהווה 'סדין אדום' עבור קבוצות שונות (בפרט בלייקווד – משום מה דווקא שם, עוד יותר מאשר בירושלים). מלבד שכמובן אין דרכי בהשמטות תארים מסוג זה, גם ניסיתי להסביר להם שאם הרב אליעזר יהודה וולדנברג בעל ציץ אליעזר היה יכול להזכירו כ"הרה"ג החה"ש מוהרי"ל הכהן מיימון ז"ל" (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב סי' ס"ו) והרב מרדכי אילן היה יכול להזכירו כ"הרב הגאון י.ל. מיימון הכהן שליט"א" (סוף ההקדמה לתורת הקודש ח"א, ירושלים תש"ט), גם הם יכולים להרשות לעצמם להזכירו לפחות בתוספת האות ר'. הפשרה שהושגה, כאמור, היתה חילוק בין גוף המאמר להערות השוליים, באופן שמבהיר לקורא הנבון שלא ממני יצא הדבר.