ברכת שהחיינו על ספירת העומר

מאמר קצר העוסק בשאלה מדוע לא מברכים ברכת שהחיינו על מצוות ספירת העומר, כדרך שמברכים אותה על כל המצוות הבאות מזמן לזמן. המאמר מציג את ההסברים השונים שניתנו לכך בדברי הראשונים ודן בפרטיהם לכאן ולכאן, ולבסוף מעלה תשובה נוספת לשאלה זו.

 
המאמר פורסם בכתב העת מוריה שנה ל"ג גליון ד'-ו', עמ' רצ"א-רצ"ד.

 

 

מודעות פרסומת

קובץ בית ועד לחכמים (סאטמר) – גלגוליו של כתב עת קנאי

מאמר זה מוקדש לקורותיו ותהפוכותיו של כתב העת 'בית ועד לחכמים שיצא לאור בסאטמר (על גבול הונגריה-רומניה) בין שתי מלחמות העולם. כתב עת זה שימש למשך תקופה מסויימת כשופר עבור מתנגדיו הקנאים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וככזה עורר סביבו תשומת לב רבה. תשומת לב רבה לא פחות התעוררה סביבו עקב הזדהותו הבולטת עם צד אחד במחלוקת אחרת שהעסיקה חלקים מן הקנאים בינם לבין עצמם: יריבות חצרות בעלז-מונקאטש. ההשוואה בין שתי המחלוקות, או ליתר דיוק בין האופנים המשתנים בהם הן באו לידי ביטוי בכתב העת הנידון, היא מאלפת ורבת-לקחים.

 
המאמר פורסם ברבעון המעין שנה נ"ד חוברת ג', עמ' 101-86.
הערה חשובה: במקור הסתיים המאמר במשפט: "יאיר ה' עינינו לאחוז בחותמו ובשמו, "והאמת והשלום אהבו"". (משפט זה נשמט למרבה הצער בשלב העימוד בשל היעדר מקום).

 

 

האמנם יש משמעות לבדיקות וניסויים בעניין בליעה ופליטה בכלים בימינו?

המאמר הנוכחי נכתב כהמשך לדיון שהתעורר בשנה האחרונה אודות המעמד ההלכתי של כלי מתכת מודרניים בדיני כשרות בכל הנוגע לבליעת ופליטת טעם. במאמר מוצגות שלוש טענות: הראשונה היא שעל מנת להקנות תוקף הלכתי לניסויים על מתכות מודרניות יש לערוך בדיקה השוואתית על מתכות מהסוג הנושן, ולמצוא שביחס אליהן תוצאות הניסויים עולות בקנה אחד עם דברי חז"ל והראשונים. הטענה השניה – והמחודשת יותר מחברותיה – היא שייתכן כי הסיבה העיקרית לכך שכיום איננו מזהים בליטה ופליטה בכלים אינה שנשתנו אופני הייצור שלהם (דבר הנכון כשלעצמו), אלא שחלו שינויים בחוש הטעם שלנו וביכולתנו להרגיש בטעם בלוע ופלוט. הטענה האחרונה היא שעמדתם העקרונית של רוב חכמי אשכנז, ולמעשה רוב הפוסקים בכלל, היא שאת ההלכות הללו, משעה שנקבעו והוגדרו על ידי חז"ל, יש לברר וללבן מגופן ומתוכן ולא על ידי ניסויים ובדיקות מעשיות.

המאמר פורסם ברבעון המעין שנה נ"ד חוברת ב', עמ' 89-94.

 

הרב שלמה גורן, פרשת "האח והאחות" והרב יוסף אליהו הענקין

מאמר זה מטפל בפרשה מפורסמת שהתרחשה בישראל לפני כארבעים שנה והסעירה את עולם הרבנות כולו. כינויה המקובל הוא "פרשת האח והאחות", על שם שתי הדמויות שגורלן האישי היה תלוי בה; אך מי שעמד בפועל במרכז הפרשה, במישור הציבורי, היה הרב הראשי (האשכנזי) הטרי דאז, הרב שלמה גורן.
בחלקו הראשון של המאמר מוצגת תמונה בהירה ומפורטת של השתלשלות האירועים; חלקו השני מתמקד במקום המשמעותי שנודע בפרשה זו לרב יוסף אליהו הענקין, זקן רבני אמריקה דאז.

המאמר פורסם בכתב העת החדש מבית איגוד ישיבות ההסדר, אסיף שנה א', כרך תלמוד והלכה, עמ' 329-355.

בשל תקלה טכנית פורסמה באסיף גירסת ביניים שחסרים ממנה מספר תיקונים והשלמות (לא רבים). את הגירסה כפי שפורסמה ניתן לקרוא כאן. להלן הגירסה הסופית של המאמר, כפי שיצאה באחרונה מתחת ידי המחבר:

 

 

הוספה: לאחר ירידת הדברים לדפוס, האיר את עיני פרופ' מלך שפירא בדבר קיומה של החוברת 'הרבנות הראשית – רבנות לעם כולו', ירושלים תשל"ג. חוברת זו, שיצאה בעיצומו של הפולמוס בהוצאת מחלקת ההסברה של המפד"ל-הפועל המזרחי, מרכזת דברים שונים בנושא מאת הרצי"ה קוק, ר' זרח ורהפטיג, והחשוב לענייננו (מעבר למה שנזכר במאמר) הוא בעיקר מאמר מאת הרב כתריאל פישל טכורש, היו"ר הנשאר של חבר הרבנים של המפד"ל (לאחר פרישת הרב שאול ישראלי) המבטא תמיכה נמרצת ברב גורן. מאמרו, הנמצא בעמודים 17-21 של החוברת, מצטרף לביטויי התמיכה של הרצי"ה קוק ושל הרב אליעזר שפירא הנזכרים בגוף המאמר.

ותיקון חשוב: בהערה 17 פירטתי את שמותיהם של הדיינים אשר ברור כי השתתפו בהיתר לצד הרב גורן, והוספתי כי שפרה מישלוב בעבודת הדוקטור שלה מציינת את זהותם של שניים נוספים: הרב יוסף גליקסברג והרב חיים פרדס (לשונה של מישלוב היא: "במהלך הראיונות למחקר נודעו לי שמותיהם של הדיינים שחתמו על ההיתר, אך המרואיינים ציינו את בקשתו הנחרצת של הרב גורן שלא לציין את השמות. כמה מהשמות כבר פורסמו…"). אולם כפי שהעיר לי יאיר הלוי לאחר פרסום הדברים, מינויו של הרב פרדס לדיינות נעשה רק בתשל"ז והרב גליקסברג מעולם לא כיהן כדיין בבתי הדין הרבניים – כך שלפי תיאורו של הרב גורן עצמו לא ייתכן שזיהויים של שני אלה הוא נכון.