'לנבוכי הדור' של הראי"ה קוק: מבוא לחיבור שלא הושלם

מאמר זה סוקר בפרוטרוט, מזווית היסטורית וביבליוגרפית, את החיבור המכונה 'לנבוכי הדור' מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שפורסם לאחרונה תוך סערה תקשורתית. המאמר עומד בין השאר על אופיו של החיבור, הרקע לכתיבתו, שייכותו להגות המוקדמת של הראי"ה, מיקומו הכללי במערכת כתביו, והסיבות שבגללן הופסקה עריכת החיבור בשעתו.

המאמר פורסם בכתב העת אקדמות גליון כ"ה, אלול תש"ע, עמ' 171-188.

 

 

בשולי המאמר עלי להעיר שתי הערות תיקון והשלמה:

1. באחד מחלקי המאמר (עמ' 187) ביקשתי לחזק את ההסבר שהצעתי להפסקת עריכתו של הספר לנבוכי הדור, באמצעות השוואתו לגורלו של חיבור אחר של הראי"ה, הידוע כיום בשם מוסר אביך. ההשוואה התבססה על ההנחה, המשתמעת מהקדמת הרצי"ה ל'מוסר אביך', כי חיבור זה נכתב במקור בפנקס בפני עצמו, כחיבור יזום על ידי הראי"ה, והרצי"ה כעורך ביצע בעיקר סידור וחלוקה פנימית. אלא שבינתיים התברר כי הנחה זו בטעות יסודה. מספר חודשים לאחר פרסום המאמר, וזמן קצר להפתיע מאז יציאת הכרך השני של פנקסי הראי"ה, הוציא מכון הרצי"ה כרך שלישי של פנקסי הראי"ה (שכמעט לא זכה, בניגוד לקודמו, לתשומת לב ציבורית). כרך זה, עבה מקודמו, מכיל שלושה פנקסים: האחד מתקופת ירושלים, ושני הראשונים (פנקסים ט"ו-ט"ז) מתוארכים על ידי העורכים לשנות התר"נ, לאור דברי הלכה ועוד שנמצאים בפנקסים, ונדפסו על ידי הרצי"ה במקומות אחרים בתיארוך זה. עיון בפנקסים הללו מראה כי הראי"ה לא התכוון לכתוב חיבור בענייני מוסר, ומבחינה טכנית 'מוסר אביך' אינו שונה משאר הספרים שערך הרצי"ה מכתביו של אביו: מדובר בליקוט של פיסקאות פזורות לאורך פנקסים המכילים גם תכנים רבים אחרים. לפיכך אין מקום להשוואה שערכתי בנקודה זו (עניין זה, כשלעצמו, משקף את הדינאמיות העזה השוררת עד היום במחקר כתביו של הראי"ה, עד כדי שתאוריה הנראית בנויה היטב עלולה למחרת בבוקר, עם פרסום כתבים חדשים, להתברר כשגויה).
עם זאת, השערה אחרת שהעליתי זוכה לאור הפנקסים הללו לאישוש חד-משמעי. בשאלת תיארוך פרקי 'מוסר אביך', כתבתי (הערה 45) כי הצדק עם הרב משה צבי נריה שהחיבור נכתב עוד בזיימל, שלא כהשערתו של הרב פרופ' יהודה מירסקי כי הדברים נכתבו בבויסק על רקע פולמוס המוסר. פנקסים ט"ו-ט"ז, מהם נלקחו הפיסקאות שנכללו ב'מוסר אביך', תוארכו כאמור על ידי העורכים לשנות התר"נ, כשהם אינם מכריעים האם מדובר בתקופת זיימל או תקופת בויסק. אולם סקירת תכני הפנקסים הללו, מעלה בבירור כי הם נכתבו בזיימל דווקא. זאת, משום הריכוז יוצא הדופן הקיים בהם של עיסוק מפורש ונרחב בענייני קבלה וחכמת הנסתר, בסגנון קבלי קלאסי שכמעט אין לו מקבילה בכל שאר כתביו של הראי"ה שנדפסו עד היום, תוך עיסוק פרשני ממושך בכתביהם של ר' חיים ויטאל, ר' משה קורדובירו, הרמח"ל ואחרים מגדולי המקובלים (דבר זה אמור לגרום, אגב, לקטיעה זמנית של עבודת ר' יוסף אביב"י על ספרו שכמעט הושלם אודות קבלת הראי"ה. לאור הפנקסים הללו, סבורני כי אביב"י יצטרך לעדכן חלקים גדולים מספרו…). לדעתי אין ספק כי עיסוק מפורש וישיר שכזה בחכמת הנסתר, יש לשייכו לתקופת זיימל, היא התקופה שלגביה יש לנו ידיעות ברורות על עיסוק אינטנסיבי של הראי"ה בחכמת הנסתר ולימודו עם גדולי המקובלים בסביבתו, דוגמת ר' שלמה אלישיב בעל 'לשם שבו ואחלמה' וכן ר' פנחס לינטופ מבירז', כפי שהעיד הרצי"ה (לשלשה באלול, ירושלים תרצ"ח, עמ' ה'-ו'; וראו עוד בספרו של הרמ"צ נריה, משנת הרב, ת"א תש"מ, עמ' 18-20; ובפרוטרוט, בספרו טל הראי"ה, כפר הראה תשמ"ה, עמ' ק"ג-ק"ד, קכ"ג-קכ"ה). בנוסף, לקראת סוף פנקס ט"ז ישנו קטע שכפי שהעירו העורכים נדפס גם בחבש פאר מהדורת תרפ"ה, שם ציין המו"ל ר' יצחק אריאלי כי מדובר במאמר שנכתב על ידי הראי"ה אגב מסעו בעיירות צפון ליטא לחיזוק הדקדוק בפרטי הלכות תפילין – אותו ערך בשנים שלאחר הדפסת המהדורה הראשונה של חבש פאר בתרנ"א. לאור העובדות הללו (ואחרות נוספות, דוגמת הדמיון בין מספר דרושים בפנקסים הנוכחיים לבין דרושים ב'מדבר שור', שנכתב בשנתיים האחרונות לתקופת זיימל) יש לקבוע חד-משמעית כי פרקי מוסר אביך נכתבו באמצע תקופת זיימל.

2. חייב אני התנצלות לרב פרופ' יהודה מירסקי, על שדבריו אודות 'לנבוכי הדור' הוצגו במאמרי (הערה 12) באופן שאינו מדוייק: ציינתי שם את השערתו כי לא מדובר בהכרח בחיבור בעל היקף של ממש אלא ייתכן שהכוונה לכתבים העוסקים בטעמי המצוות – אך לא ציינתי את הסתייגותו של מירסקי עצמו מהשערה זו, כשכתב בסוף דיונו כי רק לאחר יציאת כל הכתבים לאור נוכל לדעת את העובדות במדוייק.
כמו כן, הקורא את ההערה מתרשם בטעות כי מירסקי עצמו סבור כי "ספר כזה מעולם לא היה קיים", שכך כתוב: "…הניח מירסקי בעקבות קודמיו, ובהתבסס על עדות הרב ישעיהו הדרי בשם הרצי"ה, ש'ספר כזה מעולם לא היה קיים' (!), כי הראי"ה לא כתב חיבור בעל היקף של ממש". אלא שמעולם לא התכוונתי לומר כי מירסקי בעצמו מניח שלא היה קיים ספר כזה; במקור כתבתי כי מירסקי הניח – בהתבסס על דברים שמסר הרב הדרי בשם הרצי"ה לפיהם לא היה קיים ספר כזה – שלא מדובר בחיבור בעל היקף של ממש. רק לאחר מכן, בשלב העריכה הלשונית של המאמר, הוכנס פסיק בין המילים "בשם הרצי"ה" לבין המילים "שספר כזה מעולם לא היה קיים", וכך הפכה אמירה זו זו מעדות שהובאה בשם הרצי"ה להנחה המיוחסת כביכול למירסקי עצמו. כשגיליתי טעות זו, שנוצרה על ידי קוצו של יו"ד, לצערי כבר לא היה סיפֵּק לתקן את הדברים.
יצוין כי תיקון הדברים הללו נעשה על ידי מירסקי עצמו בהערה שנדפסה בעמוד האחרון של גליון אקדמות הבא (כ"ו), אך כיוון שהקוראים עלולים להחמיץ תיקון זה צריכים הדברים לבוא גם כאן.

בסיום – קישור לסקירה שפרסמתי ברשת, המפרטת את ההבדלים בין המהדורה המלאה של 'לנבוכי הדור' לבין זו המצונזרת שפורסמה בדפוס (ושם קישורים לשתי סקירות קצרות נוספות, שלא כל התכנים בהם נכללו בהמשך במאמר הנוכחי).

מודעות פרסומת

רבי אליהו גולדברג אב"ד בוברויסק

מאמר ביוגרפי העוסק בר' אליהו גולדברג, רב קהילת ה'ליטאים' בעיר בוברויסק, תלמידו של ר' חיים מוולוז'ין ומי שנודע כרבו של בעל 'ערוך השלחן', ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין. המאמר מרכז את המידע הקיים בידינו עד כה לתולדותיו של ר' אליהו גולדברג, ועוסק גם מן הצד בסוגיית המסורות החב"דיות הסותרות אודות מינוי ממלא מקומו של ר' ברוך מרדכי אטינגר, כמו גם תאריך התמנותו של הלה לרבה של בוברויסק.

המאמר נדפס במאסף התורני ישורון כרך כ"ב, תש"ע, עמ' תתק"א-תתקי"ב.

 

 

בשלהי המאמר פירטתי את רשימת הספרים בהם נדפסה הסכמה מאת הר"א גולדברג. בינתיים מצאתי כי יש להוסיף לרשימה את הספר דרך הישר, לר' צבי פנחס ליפשיץ, ווילנא תרכ"ד. בספר זה לא נדפסה הסכמת הר"א גולדברג, אך שמו, "מו"ה אליהו בהחסיד מהר"א, מ"ץ דק"ק באברויסק" (לצד שם עמיתו, ר' הלל מאליסוב מפאריטש), מופיע ברשימת הרבנים "אשר תמכו את ידִי בחתימת ידיהם הטהורים". המחבר, כפי שנזכר בשער הספר ובהסכמות, היה באותו זמן ריש מתיבתא בבוברויסק.

בנוסף, בין קרובי המשפחה שפירטתי לקראת סוף המאמר, יש לצרף את ר' קלמן ב"ר יצחק אייזיק גולדברג, "רב גדול בתורה ויראה, ממיוחסי העיר קלעצק", (כלשונו של רב"צ אייזנשטדט – יליד קלצק – דורות האחרונים כרך שני, א-ל, ניו יורק תרצ"ז, טור 41). הלה, כאמור שם, היה נינו של ר' נחמן מקלצק (שנפטר בתקס"ד. אודותיו, מלבד המעט שנזכר במאמר, ראו פנקס קלצק, ת"א תש"ך, עמ' 10), כלומר שאביו, ר' יצחק אייזיק הנ"ל, היה בן-אחיו של ר' אריה ליב אבי הר"א גולדברג (באופן עקרוני ייתכן שהלה היה בנו של ר' אריה ליב עצמו, ואם כך היה ר' קלמן אחיינו של הר"א גולדברג, אך לא משמע כן מלשון אייזנשטדט).

עדכון נוסף: בספרו של רש"נ גוטליב אהלי שם (פינסק תרע"ב), עמ' 156, מוזכר אדם בשם ר' יצחק גולדברג מקלצק שהיה "חתן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל" (ונפטר בסלוצק). לאור שם המשפחה והעיירה, סביר כי מדובר לכל הפחות בקרוב משפחתו של ר' אליהו גולדברג, ייתכן אפילו שאחיו (השוו הפיסקה הקודמת אודות ר' יצחק אייזיק גולדברג). מעתה, אם החותן הנזכר כאן "הגאון ר' יעקב משה זצ"ל" הריהו מיודענו ר' יעקב משה דירקטור ממוש, הרי שנמצאה ה"חוליה החסרה" של קשרי הנישואין (הבלתי ישירים) בין הר"א גולדברג לבין "הצדיק ממוש". עם זאת, כמובן, טרם יצאנו מידי ספקולציות, לפחות עד שיצטברו נתונים נוספים בכיוון זה.

עדכון שלישי וקטן: לקראת סוף המאמר, סביב הערה 46, הזכרתי כי נכדתו של רבי אליהו, בת רבי עקיבא גולדברג ממיר, היתה נשואה לד"ר מרדכי רבינזון (בנו של הרב מאיר רבינזון מרדושקביץ). ניתן להוסיף כי שמה של בת זו היה רוזה, ותאריך אירוסיה עם רבינזון היה ט' טבת תרס"א (כפי שמבשרת מודעה קטנה, הצפירה י"ח טבת תרס"א, עמ' 4).

 

קריאת דברי דפוס בימינו לאור דין שטרי הדיוטות

מאמר זה עוסק בשאלת ההיתר לקרוא דברי דפוס מכל סוג, הנפוצים בימינו, לאור איסור שטרי הדיוטות המבואר בגמרא ובראשונים. המאמר מראה כי ישנו בסיס מוצק למנהג העולם, הסומך לקולא ונוהג לקרוא בשבת כמעט כל סוג של דברי דפוס, במידה שאינם קשורים ישירות במשא ומתן ושטרי חוב ומשכונות וכדומה.

פורסם בקובץ מלילות כרך ג', תש"ע, עמ' 47-61.

 

זהותו של קונטרס השמיטה המיוחס לנצי"ב

מאמר קצר זה עומד על כך שחציו השני של קונטרס השמיטה לנצי"ב, שנדפס בשו"ת משיב דבר חלק ב' סימן נ"ו (השני), לא נכתב על ידי הנצי"ב אלא על ידי רב אחר בן דורו שהשתתף בפולמוס השמיטה תרמ"ט, והוא הרב יהושע העשל מרגליות אב"ד וישניובה. מלבד עצם הזיהוי (שהתברר כידוע זה מכבר, כדלהלן), עיקר החידוש שכאן הוא בהצבעה על עובדה שמשום מה נעלמה מעיני הביבליוגרפים שעסקו בנושא, והוא שחלק זה של קונטרס השמיטה נדפס עוד באותו פולמוס בקונטרס בפני עצמו, בשם 'קול התור נשמע בארצנו'.
הזיהוי המוטעה של מחצית-הקונטרס בשו"ת משיב דבר, הביאה רבים וטובים לעסוק בעניינים שנידונו בה כאילו יצאו מתחת ידי הנצי"ב עצמו. אפילו הראי"ה קוק, תלמידו של הנצי"ב, התייחס לאמירה המופיעה בחלק זה של הקונטרס – שאין דין גר תושב בישמעאלים – במהלך דיונו המפורסם עם הרידב"ז (שו"ת משפט כהן סימן ס"א. אגב כך: בסוף ימיו עלה הרב מרגליות ליפו ושם פעל לצד הראי"ה, באותן שנים שבהן נכתבה תשובה זו!).
אמנם, 'בחפזי כל האדם כוזב'. את העובדה שלא הנצי"ב כתב את הקונטרס כי אם הרב מרגליות, הצגתי כדבר חידוש שנתגלה רק בשנים האחרונות ממש ולפני כן נעלם מעיני הדנים בנושא. כדברים הללו נחפזתי לשלוח ל'המעין' לפני סגירת הגליון, ללא בדיקה מקיפה כראוי; ומייד אחר פרסום הגליון, העירני הרב בצלאל דבליצקי כי תשובת הרב חיים ברלין עליה הסתמכתי, כבר נדפסה כעשרים וחמש שנה לפני כן, ואף היו שהספיקו להתייחס אליה בהקשר קונטרס השמיטה של הנצי"ב. רק העובדה שחצי זה של הקונטרס, למעשה כבר נדפס עוד בחיי הנצי"ב כקונטרס נפרד, לא נחשפה עד למאמר זה.

בקובץ שלהלן מחוברים יחד הן המאמר הקצר על מחצית-קונטרס השמיטה לנצי"ב, והן תיקון הטעות שפרסמתי בגליון שלאחר מכן. הדברים פורסמו בקובץ המעין שנה נ' חוברות ג'-ד', ניסן-תמוז תש"ע.