על מכירת קרקע לנכרים ו"מכתב הרבנים"

מאמר זה נכתב על רקע הפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבות פרסומו של "מכתב הרבנים" האוסר מכירת דירות לנכרים בחורף תשע"א. בחודשים שלאחר פרסום המכתב נדפסו כמה וכמה תגובות בעניינו מצד רבנים שונים, שביקשו להסתייג מן העמדה שהובעה בו. במאמר הנוכחי באה התייחסות לכמה מן הטענות שהושמעו כלפי המכתב, ובפרט הטענה כי יש לראות את ערבייי ארץ ישראל כ"גרים תושבים" והטענה כי לדעת הראי"ה קוק והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג אין איסור "לא תחנם" במכירת קרקע למוסלמים.
בנוסף, בהמשך המאמר באה התמודדות ישירה עם כמה טענות שהועלו על ידי הרב דוד ביגמן, שהאשים את הרבנים כותבי המכתב בהטיה פוליטית-חברתית חמורה. כמו כן באה התייחסות למכתב שפרסם בהקשר זה הרב אהרן ליכטנשטיין, שהעלה כמה פקפוקים על הבסיס ההלכתי לעמדתם של הרבנים חותמי המכתב.  בסיום הדברים ישנה הבהרה כי דחיית טענותיהם של שני הרבנים הנ"ל אין פירושה הבעת תמיכה בצעד הציבורי של "מכתב הרבנים".

המאמר פורסם בהמעין שנה נ"ב גליון ב' (טבת תשע"ב), עמ' 111-121.

 

להציג את המסמך הזה ב-Scribd

הערה בסיום: מן הסתם הקורא הבחין בכך ששמו של הרב ליכטנשטיין אינו נזכר במפורש בהשגות על דבריו, אלא נזכר רק בדרך כבוד שמדובר ברב אנונימי. ההחלטה על כך לא היתה שלי, אלא של המערכת, שבחרה לערוך כך את הדברים כדי להיזהר מפגיעה בכבודו של תלמיד חכם גדול ומובהק. אמנם יש שיסברו שדווקא השמטת שמו של הרב (שעל זהותו ניתן לעמוד בחיפוש פשוט של המילים המצוטטות ממנו) עלולה לעורר רושם של זלזול – אך כך החליטה כאמור מערכת הקובץ, וכאן המקום להבהיר בכל מקרה שלא היה כאן שום שמץ של זלזול חלילה.